אאא

בתקופה האחרונה, למרבה הצער, אנחנו שומעים על לא מעט אסונות. סרטונים מזוויעים שעפים בקבוצות הווטסאפ, תיעודים קשים מזירות האסון, ובשורות איוב שמטלטלים כל אחד מאיתנו.

אולם בעוד אנחנו המבוגרים יודעים איכשהו להתמודד עם בשורות קשות ולהמשיך בשגרת החיים, נפש הילדים שלנו עלולה להיפגע. אם נשתמש בחמשת הכלים הבאים נצליח ללמד אותם להתמודד בצורה נכונה עם אסונות, ולחסן את הנפש התמימה שלהם כך שתדע להתמודד נכון יותר עם אתגרי החיים.

1. לדבר - נכון, לפעמים קל יותר להימנע מלשוחח עם הילד ולקוות שהוא ימצא את התשובות במקומות אחרים, אולם הדבר הנכון ביותר עבור הילד הוא לדבר על כך עם הוריו. כשילד רואה שההורים שלו מסוגלים לדבר על המקרה מבלי שזה מערער את חייהם - הוא  מתחסן, ולומד לחיות לצד האסונות. הוא מבין שלמרות שהאסונות קשים וכואבים - הם לא מערערים את בסיס החיים, וניתן לחזור לשגרה.

2. תקשיבו - אחד החששות שמונעים אותנו מלשוחח עם הילדים, הוא החשש של "מה נאמר להם?". אז זהו, שלפני שאתם אומרים משהו - תקשיבו. כשילד משתף אתכם בקושי ומרגיש שהקושי הנורא שלו לא מפחיד אתכם ולמרות הכאב אתם עדיין מסוגלים להישאר שלווי נפש - הוא לומד שהפחד המאיים הזה לא כזה נורא. הוא מבין שהפחד מאיים עליו כילד, אך אתם המבוגרים יכולים להכיל אותו.

בנוסף - בחלק מהמקרים תגלו שהילד שלכם המציא או שמע סיפורים שלמים, והבין את המציאות בצורה ששונה בהרבה ממה שבאמת קרה. תפקידכם - להסביר לו בקור רוח מה קרה, ולייצר עבורו תחושה שבה אתם עצמכם מסוגלים להכיל את הכאב ולחיות איתו.

3. היו כנים - נסו להבין את המציאות שבה הבן שלכם נמצא, וממקום זה תשוחחו איתו שיחה כנה. אל תחששו לומר לו שאין לכם תשובה לכל שאלה - והמסקנה של הילד תהיה "ההורים שלי מסוגלים לחיות עם זה שאין תשובה לשאלה הזו, וכנראה שהשאלה הזו לא מערערת את שגרת החיים".

4. אל תייצרו מציאות חליפית - הבן שלכם שואל שאלה קשה, ועל קצה הלשון שלכם עומד הסבר שמתאים לנרטיב שבניתם לו. לדוגמה - אם באחד הפיגועים נהרג גוי - אל תמהרו להסביר לו שמדובר בגוי שהשם לא שומר עליו, כי במקרים אחרים הילד עלול לראות את הפער בין המציאות שניסיתם להציג לו לבין המציאות כפי שהיא באמת. אל תהססו לומר לו שאנחנו לא מבינים בחשבונות שמים, ואסונות כאלו יכולים לקרות לכולם.

5. כאב מותר,  חרדה אסורה - מותר לגם לגלות מידה רבה של כאב, אך אל תפגינו חרדה. כשילד רואה את ההורים שלו חרדים הוא מבין שהכאב 'גדול עליהם', ומציאות החיים שלו עלולה להתערער כפי שמציאות חייהם של הוריו התערערה. הדגישו בפניו שאתם כואבים, בוכים, ועצובים מאד - אך לא חרדים לגורלכם בעתיד.