אאא

בפרשת השבוע 'קורח', מסופר על המחלוקת של קורח ועדתו, נגד מנהיגותם של משה רבנו ואהרון הכהן. קורח התברך בכישרונות רבים. התורה מעידה עליו שהיה פיקח, עשיר, ממשפחה מיוחסת ודודם של משה ואהרון. אולם קורח במקום לפרגן, רצה לזכות ולקבל את ההנהגה שלא כדין.

הוא בעצם ארגן מרד וקרא תיגר על כהונתם של משה ואהרון ורצה להיות נשיא ומנהיג בעם ישראל, למרות שאלוקים כבר בחר את משה ואהרון להוביל את עם ישראל במסעותיו עד לארץ המובטחת.

הקנאה, התאווה והכבוד בערו בתוכו עד שקורח שכח את מעמדו ואת עושרו, ודאג להסית את קהילתו נגד משה רבנו. חסרונו של קורח אם כן היה, שבמקום להמתין בסבלנות ולעלות לגדולה בגלל תכונותיו הטובות, הוא ניסה לקחת את התפקיד באמצעות ריב ומחלוקות. מחלוקת בדרך כלל נובעת מישות וגאווה. ככל שהאדם מחשיב את עצמו למציאות גדולה יותר – כך הזולת מפריע לו יותר והוא יחפש אלף סיבות לרדוף ולהשפיל את זולתו. קורח חטא בחטא היוהרה והמיט עליו ועל קהילתו אסון גדול.

התורה היא לא ספר סיפורים, היא תורת חיים – הוראה בחיים. ממקרה זה של קורח, אנו צריכים ללמוד עד כמה צריך להתרחק מהמחלוקת ומהכבוד. עד כמה צריך להיות בנמיכות רוח ובענווה, ובכך להיות ראויים לגדולה, ולא לחפש ריב ומדון בכדי לעלות לגדולה.

חד וחלק: הלשון אין לה עצם - אבל היא שוברת עצם.