אאא

ביום ראשון, נציין 26 שנים לפטירתו של הפסנתרן והמעבד - ד"ר חנן בן אלפרד וינטרניץ ז"ל.

עוד מינקות ספג וינטרניץ מוסיקה מהוריו, שנהגו לנגן על פסנתר ועל כינור. אך על אף שהיה מוסיקאי מחונן, את תואר הדוקטורט שנשא, קיבל דווקא במשפטים. בהשפעתו של אביו, שהיה עורך דין, נרשם לפקולטה למשפטים בפראג. את לימודי הדוקטורט שלו סיים, כשהוא רק בן 24.

וינטרניץ, כפסנתרן מחונן, בעל נפש פיוטית מלאת רגש, כתב במשך כ-50 שנה מאות עיבודים בשלל סגנונות, להרכבים מגוונים, לזמרים ולחזנים מכל קצות עולם. לעיתים נתבקש לכתוב כמה עיבודים לאותו השיר, רעיונותיו היו בלתי מוגבלים, ועיבודיו היו שונים תמיד זה מזה. עיבודיו לפסטיבלי הזמר הישראלי, המזרחי והחסידי, לשירי ילדים וליצירות חזנות, עיצבו ללא ספק את פס הקול של התרבות היהודית.

לאבא ולחנן היה קשר מיוחד מאוד ומלא הערכה הדדית. לכל מופע, אבא נהג לכתוב בעמל רב, כ-12 עיבודים חדשים, וב-8 השנים האחרונות לחייו היה חנן עוזר ומתזמר עיבוד אחד לפחות מעיבודיו של אבא לכל קונצרט.

את וינטרניץ נהגתי לפקוד בשנתיים האחרונים לחייו, בדירתו הצנועה, בעלת החדר וחצי, ברחוב ויזל 17 בת"א. נהניתי לראות תמיד את האור על פניו כאשר הגעתי ומשלוח של תווים מאבא בידיי. את השיעור הראשון קיבלתי, כשהיינו יושבים ליד הפסנתר. חנן היה מנתח איתי את היצירה, ומסביר לי מה מצופה ממנו כמתזמר.

סמוך לפטירתו, הגעתי אליו עם עיבוד שכתבתי: "תמסור לאבא שזה פשוט נפלא", אמר בגאווה. עד ששבתי הביתה, הוא כבר הספיק לעדכן טלפונית את אבא ולהרעיף שבחים עליי...

במוצ"ש ה-4 בנובמבר 1995, כמה שעות לפני הירצחו של רה"מ יצחק רבין ז"ל, צלצל הטלפון בביתנו. על הקו היה החזן אליהו גרינבלט יבלחט"א, שהודיע בצער רב על פטירתו הפתאומית של חנן. "לבו של חנן נדם על שולחן הכתיבה", אמר.
בסיום הלווייתו ניגשה אלמנתו ומסרה לאבא את התזמור האחרון, שלא הצליח לסיים: "הללויה" של שלמה רביץ בעיבודו של אבא. יצירה שפתחה את הקונצרטים של "יובל" במשך 5 עונות.

כבר בפתיחת היצירה אפשר לראות שרעיונותיו המוסיקליים פרחו גם ברגעיו האחרונים, אך את הכאב הרב שממנו סבל, ניתן לראות בקווי העיפרון הלא יציבים על נייר התווים.

בכאב ובצער רב, השלמנו את התיבות החסרות, כאשר ברקע משודרת הלווייתו של רבין, ואנו מבכים את לכתם של שני אישים גדולים אלה - כל אחד בתחומו.

יהי זכרם ברוך!