אאא

סיפור עם מפורסם מספר על אישה שיצאה מביתה וראתה שלושה אנשים בעלי זקן לבן ארוך יושבים בחצר ביתה.

הם לא היו מוכרים לה והיא אמרה: "אינני מכירה אתכם, אך ודאי רעבים אתם, היכנסו בבקשה לביתי כדי לאכול משהו".            

"האם בעלך בבית?", הם שאלו.

"לא", היא ענתה. "הוא בחוץ". 

"אם כך לא נוכל להיכנס", השיבו.

בערב כשבעלה חזר, היא ספרה לו על מה שקרה. 

"לכי וספרי להם שאני כעת בבית והזמיני אותם פנימה!"

האישה יצאה והזמינה את האנשים להיכנס. 

"איננו נכנסים לבית יחדיו", הם ענו.

"מדוע?" היא בקשה לדעת.

אחד הזקנים הסביר: "נעים להכיר: זהו אושר", כשהוא מצביע על אחד מחבריו, "הוא הצלחה ואני אמונה".

ואז הוסיף, "כעת לכי להתייעץ עם בעלך את מי מאתנו אתם רוצים בביתכם, כי רק אחד מאיתנו יכול להיכנס". 

האישה סיפרה לבעלה על הדברים שנאמרו. בעלה שמח מאוד. 

"נהדר!!", הוא אמר.

"במקרה זה, נזמין את אושר. הבא נמלא את ביתנו באושר שהוא ימלא!"

אשתו לא הסכימה איתו.

"יקירי, מדוע לא נזמין את ההצלחה לפתחינו? 

כלתם, שהאזינה מצדו השני של הבית, הציעה: "האם לא יהיה זה עדיף להזמין את אמונה?"

"ביתנו יתמלא באמונה!" אולי נקבל את עצת כלתנו",
אמר הבעל לאשתו.

"צאי והזמיני את אמונה כאורחנו" פסק האיש.

האישה יצאה ושאלה את שלושת הזקנים, "מי מכם הוא אמונה? בבקשה הכנס והיה אורחנו".

אמונה קם והחל ללכת אל הבית. 

שני האחרים קמו אף הם והלכו בעקבותיו. 

מופתעת, האישה שאלה את אושר והצלחה – "הזמנתי רק את אמונה, מדוע גם אתם נכנסים"?

הזקנים השיבו יחדיו: "אם היית מזמינה את אושר או את הצלחה, השניים האחרים היו נותרים בחוץ. אך מכיוון שהזמנת את אמונה - לכל מקום שהוא הולך, אנו הולכים בעקבותיו. בכל מקום שישנה אמונה - יש גם אושר והצלחה.

מתי אלמד לבחור נכון?

באחת מהסדנאות שאני מעביר לנערים, אני נוהג לשחק איתם משחק קלפים.

המשחק כשלעצמו אינו מורכב ופשוט למדיי.

ישנם קלפים שונים בשני צבעים נבחרים ועליהם כתובים רשימת מילים, למעלה משישים מילים, מילה אחת על כל קלף, למשל: סיפוק, הצלחה, רגישות, אהבה, ביטחון, משפחתיות, חברתיות, הנאה, חכמה, יופי, עושר, אושר, קיום מצוות,  יושר, חסד, נתינה, רוגע, הבנה, תקשורת, קדושה, תפילה, אמונה, לימוד תורה, יסודיות,  כבוד, נקיון ועוד.

כל קבוצה יושבת סביב השולחן, וכל אחד מקבל חמישה קלפים אקראיים (למעט הראשון שמקבל 6) וכן שמים ערימה- "קופה" באמצע השולחן. המשתתפים חושפים את הקלפים לעצמם, ומגלים כי כל קלף מכיל "ערך" מסוים בחיים.

מטרת המשחק מוגדרת לכך שכל אחד ישיג לעצמו במהלך מספר סיבובים את חמשת הערכים שהכי חשובים לו בחיים. הוא יכול לקבל מזה שלפניו את הקלף שהקודם בתור חשף (ויתר עליו) או לחילופין לקחת מהקופה קלף חדש ולא מזוהה, אך גם עליו לוותר בכל תור על אחד מהערכים-קלפים שלו.

כך בדיוק, עד שישיג לעצמו את 5 הערכים הכי מדויקים, תוך ויתור, ותעדוף מהודק של הערכים 'שלו'.

בסופו של משחק נשאר כל נער רק עם 5 הקלפים שמבחינתו מייצגים אותו הכי נכונה כיום או את שאיפתו לעתיד בחיים.

בשלב זה ננהל דיון וניתוח של הערכים (נגלה שצבע מסוים של כרטיסים מייצג "ערך" ואילו הצבע השני מייצג "צורך" ונלמד על החילוק שביניהם) וכן נחשוף אלגוריתם לפענוח סגנון אישי עפ"י הכרטיסים ובחירה מותאמת של כיוון אפשרי לחיים.

מטרת ההפעלה היא גילוי והרחבת רפרטואר הערכים שלנו, זיהוי העולם הערכי המנחה של כל אחד מאיתנו אישית, נקיטת החלטות וויתורים בשטח, תוך כדי תנועה ובמצבי לחץ, והצבת סדרי עדיפות לערכים.

המשחק מסתיים במשוב בכתב שעושים הנערים והוא כולל: יצירת היררכיה וסדר עדיפות בין 5 הערכים הנבחרים, דירוגו של כל ערך בציון עצמי המשקף כמה הם שולטים בחיינו, ניתוח נוסף של  'מה היינו עושים שונה במשחק' ו'על איזה ערך אנו מצטערים שנאלצנו לוותר', חלוקת התוצאות בטבלה לפי "ערך" ו"צורך" מתוך מטרה לתת פתח להחלטות מעשיות בחיים במצבי התנגשות וקונפליקט בין ערכים/ צרכים סותרים.

לא פעם ניתן ללמוד הרבה רק מהתבוננות במשחק מהצד על סיפור חייהם של המשתתפים.

לפני כשנתיים, במהלך משחק שכזה עם קבוצת נערים שסובלת מהפרעות נפשיות למיניהן, שיחק איתנו בעניין רב 'מנדי' (שם בדוי), נער כבן 16 שסובל מהפרעות אכילה קשות ומכפייתיות. שנים מספר הוא נלחם בבעיית ההשמנה שלו וכבר מיואש לחלוטין, זה משפיע עליו אישית, נפשית וחברתית.

לא פלא שהקלפים שהיו הכי חשוב ל'מנדי' היו "יופי" ו"חברתיות". הוא שמר עליהם בקנאות וההין לאבד עליהם לאורך המשחק גם קלפים אחרים שהיו מלכתחילה ערכיים מאוד בעיניו: קלף כיבוד הורים, קלף אמונה, קלף תפילה, משפחה ועוד.

כאשר המשחק התקדם עוד ועוד הוא הגיע לשלב שבו הוא ראה קלף אחד שהיה חשוב לו יותר מהכל. בצורה בלתי נשלטת הוא חטף אותו באגרסיביות כקלף שישי, קודם לקח, חטף אותו, ורק אח"כ חשב על מה הוא מוכן לוותר עבורו.

הקלף שהוא לקח מתוך תחושת צורך בלתי נשלטת היה: "אוכל". הקלף שהוא השליך בלית ברירה בעבורו, הקלף שהיה חשוב לו עד כה הכי הרבה כשאיפה וצורך היה: "יופי".

מנדי ויתר על הכל בשביל כרטיס ה"יופי" שלו - משפחה, חברים, הצלחה, שמחה, אושר, תפילה, כסף, הכל... אבל זרק אותו מיד ברגע שהוא קיבל קלף "אוכל".

סיפור חייו והתמודדותו הכואבת של 'מנדי' התבטא בסופו של דבר במשחק קלפים שסיפר על התהליך הקשה ועל סדרי העדיפויות של מנדי ששולטים בכפייתיות, בניגוד לרצונו, בחייו.   

דמוקרטי או רפובליקני?

כל אדם בוחר לעצמו את סיפור חייו, את ערכיו, הוא גם מנחיל אותם לדורות אחריו ובהתאם להם הוא מתנהל לאורך כל חייו. כמה חשוב הוא שנלמד על הערכים ששולטים בחיינו וננהל אותם לפי סדר העדיפות הנכון...

מה מנהל אותי בשאיפה שלי להתקדם? האם בחירה שלי בלימודי 'תואר שני' כזה או אחר אכן תוביל אותי למטרה שלי או שמא היא מחפה על חיפוש מסוג אחר? של סטטוס, של חברה, של חלל ריק כלשהו שצריך למלא?...

האם לשים את עצמי ואת שאיפותיי במרכז סדרי העדיפות, או שמא דווקא את רצונו של האחר? את בן הזוג, הילדים, הצורך בפרנסה, בחיי חברה, בשחרור ועצמאות וכיו"ב 

בפרשת השבוע אנו נחשפים לעולם של ערכים וסדרי עדיפויות שונים שמשפיעים מהקצה לקצה על הלך חיים שונה לחלוטין.

לוט כידוע לכל הוא דמות שנויה בסתירה קשה. אישיות קונפליקטואלית המוטלת בספק.

מחד ניצבת הכנסת האורחים שלו, אותה למד ואימץ מדודו אברהם אבינו, עומדת במבחן מורכב בתנאי שטח קשים ובעקבות כך הוא נמצא עונה על ההגדרה בחז"ל "טוב עין יבורך". צדיק בסדום. אחד שישקיע את חייו במסירות נפש עבור הזולת גם כאשר החברה הסביבתית לא מאפשרת ואף מאיימת עליו בפועל בסכנת חיים ממשית.

מאידך, כדי לעמוד ב'ערך' של 'הכנסת אורחים' הוא מוכן לוותר ולהשליך קלף חשוב מאוד- 'משפחה', או אולי 'קדושה'.

הוא מוכן להקריב את בנותיו בעד אורחיו כאשר הוא מפייס את אנשי העיר סדום באמצעות הפקר בנותיו.

הרמב"ן מכנה זאת "רוע לב". מה שעומד בניגודיות וסתירה מוחלטת להגדרה של חז"ל- טוב לב".

כדי ליישב את הסתירה ממשיך הרמב"ן ומבאר על לוט כי 'לא היה עניין הזימה בנשים מרוחק בעיניו ולא היה עושה את לבנותיו חמס גדול כפי דעתו'...

ביאור הדברים הוא, כי האדם יוצר לעצמו דפוסי התנהגות נאותים ומקובלים בעיניו לפי השקפתו והבנתו. סדרי עדיפות. בעיניו של לוט מעשה ההפקרות לא היה נורא. לא היה לכך ערך בעיניו. (

מצוות הכנסת אורחים הייתה בעיניו כ'טבע שני' מאחר שראה והתרגל אליה בבית אברהם, ואך טבעי היה בעיניו להאכיל ולהשקות את האורחים גם אם היה במעשה זה משום עבירה על חוקי המדינה והוא עצמו שופט בה.

לעומת זאת, היה לבו של לוט גס בעניין הזימה, כמאמר התנחומא שראה לוט שהיו אנשי סדום שטופים בזימה ולוט במודע בחר להיות בסדום ועושה כמעשיהם.

כך יוצר לו כל אדם ערכי מוסר לפי התנהגותו. משום כך ללוט עצמו אין כל תחושה של סתירה בין הכנסת אורחים עד כדי מסירות נפש להפקרת בנותיו לאנשי סדום.

כך זה כאשר ערכי המוסר וההתנהגות נקבעים על פי מערכת אנושית מוסרים ולא עפ"י דברי אלוקים חיים.

אברהם אבינו מנגד הטביע את המושג של "רק אין יראת שמים במקום והרגוני על דבר אשתי" ב"העמק דבר" מבאר את דברי אברהם אבינו: "אמת שיש כאן דרך ארץ, אבל אין זה מצד יראת אלוקים אלא מחמת השכל האנושי..."

הנהגה שאין בה יראת אלוקים, כזו שמושתתת על כללי התנהגות מקובלים וסדרי עדיפויות אישיים בלבד- לא ניתן לדעת לאן היא תוביל. סדרי עדיפות שכאלו יכולים גם להיות מעוותים בעליל מדרך האמת.

מנגד, מבאר הרמב"ן מערכת סדרי עדיפות של אברהם אבינו לשם משל.

הוא מסביר כיצד יתכן שאברהם אבינו לא סיפר עדיין לשרה אשתו את הבשורה המרעישה על כך שייולד להם בן שנאמרה לו לא מזמן מהקב"ה, והמלאכים הם אלו שחושפים בפניה את הבשורה עליה כבר אברהם ידע.

הוא מבאר שהסיבה לכך טמונה בעובדה שאברהם אבינו היה טרוד במילתו ובמילת הערב רב שהיה בביתו, ואחר כך בחולשתו ישב פתח האוהל והמלאכים באו טרם שהספיק להגיד להם דבר ובישרוה בעצמם.

הדבר מבהיל למתבונן.

אברהם ושרה מצפים לפרי בטן במשך שנים רבות, והנה כאשר התבשר אברהם שעתיד להיוולד לו בן, במקום למהר הביתה לבשר לשרה אשתו את הבשורה המרגשת שחיכו לה זמן כה רב כדרך שבעולם, הוא נוהג אחרת. לא בסדרי עדיפות המוכתבים ב"דרך ארץ" אלא בסדרי עדיפות המוכתבים לו ב"יראת אלוקים". משום כך הוא מקדים לכל התעסקות אחרת את מצוות המילה שלו ושל העם שבביתו.

בחירות נוספות, מעניינות ומפליאות נחשפות לנו בפרשה ומעוררות עניין.

הבחירה של אברם אבינו, המוכתר במידת החסד לדורות, שבוחר לתעדף את מצוות הכנסת אורחים על פני קבלת שכינה וחז"ל לומדים מכך לימוד לדורות כי זה חשוב מזה, הבחירה של בנות לוט שעושות מעשה אסור עם אביהן שהמניע שלו הוא פחד מהעתיד, חשש מבדידות ובעיקר צורך ביישוב העולם. הרש"ר מסביר שהמעשה שלהן אמנם בעייתי אך הכוונות והמניעים טובים ונכונים. הן לקחו החלטה ועשו בחירה של ערך על פני ערך אחר.

בחירות באוויר

כל החיים שלנו בנויים ומורכבים מידי שעה ויום מבחירות ותעדוף בין ערכים שונים. מהתמודדויות עם קונפליקטים ובחירות נכונות או כואבות. משמחות או מתסכלות ומאכזבות. ניצחונות והפסדים.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

ריח של בחירות נישא באוויר בדרכו מארה"ב לישראל ומעסיק אותנו. כספים רבים נשפכים כמים כדי לשכנע אנשים מהם הערכים שחשובים להם, במה יעזרו הנציגים לטובת הערכים הללו ומהם סדרי העדיפויות שעלינו לתעדף בחיים...

זו אולי גם הזדמנות טובה לחשוב על ה'בחירות' האמיתיות לנו בחיים, על הערכים שמנחים ומובילים אותנו ועל ההשלכות האישיות שלהם עלינו לאורך יותר מקדנציה אחת.

לבחור נכון לאלו ערכים ניתן להיכנס אלינו הביתה, ולאלו לא.

לבחור על איזו מערכת 'בחירות' נדבר השבת בבית עם הילדים שלנו, בשולחן השבת...

וכשישנה אמונה בדרך- יש גם אושר, ברכה והצלחה.

 

הרב אבי אברהם, מטפל רגשי ומנהל מרכז קומ"ה לקידום והעצמה, ממנהלי איגוד ענ"ף לנוער מתמודד

ליצירת קשר והצטרפות לתפוצת המאמרים בוואטספ: Merkazkuma@gmail.com